Subnet — גבולות הרשת המקומית
ברשתות תקשורת,
מכשירים שונים נמצאים במרחבי כתובות שונים.
כל רשת מקבלת חלק משלה
מתוך מרחב כתובות ה־IP.
כתובת IP מורכבת משני חלקים
חלק הרשת מזהה
לאיזו רשת המכשיר שייך.
חלק ה־Host מזהה
את המכשיר בתוך אותה רשת.
דוגמה
יכול להיות מרחב כתובות של רשת אחת.
ובתוך מרחב הכתובות הזה
יכולים להיות מכשירים שונים:
אבל איך המחשב יודע
איזה חלק מהכתובת שייך לרשת
ואיזה חלק שייך למכשיר?
כאן נכנס ה־Subnet Mask.
ה־Mask קובע
איזה חלק מהכתובת שייך לרשת.
ה־Subnet Mask “חותך” את מרחב הכתובות האפשרי, מקבע את חלק הרשת, ומגדיר איזה טווח כתובות נשאר פנוי ל־Hosts.
למה כתוב 255?
אוקטטה אחת בנויה מ־8 ביטים.
כל ביט יכול להיות:
הערך הגבוה ביותר של אוקטטה הוא:
לכן:
הוא ייצוג עשרוני של:
כתובת IP וה־Subnet Mask בבינארי
ה־Mask מגדיר אילו ביטים שייכים לחלק הרשת.
שלושת האוקטטות הראשונות מוגדרות כחלק מזהות הרשת.
רק האוקטטה האחרונה נשארת פנויה למכשירים.
מה באמת קורה בסאבנטינג?
הביטים עצמם לא באמת זזים.
ה־IP נשאר אותו IP.
מה שמשתנה הוא המשמעות שלהם.
עכשיו הביט הראשון באוקטטה האחרונה הופך להיות חלק מזהות הרשת.
הביט הזה מתחיל לתפקד כמו מזהה קבוצה.
לכן נוצרות שתי תתי־רשתות.
מה זה אומר בפועל?
במקרה הזה:
הוא חלק הרשת.
והמספר האחרון:
מזהה את המכשיר בתוך אותה רשת.
למה זה חשוב?
עכשיו המחשב יכול להבין:
- מי נמצא בתוך הרשת המקומית
- ומי שייך לרשת אחרת
המחשב משווה בין כתובת היעד לבין כתובת הרשת שלו.
אם חלק הרשת זהה — היעד מקומי.
אם חלק הרשת שונה — היעד שייך לרשת אחרת.
ומה קורה עכשיו?
אם היעד נמצא בתוך אותה רשת —
ARP נכנס לפעולה
המחשב מנסה לגלות את כתובת ה־MAC של היעד המקומי.
אבל אם היעד שייך לרשת אחרת —
צריך לפנות אל ה־Gateway